2021 סוף שנה, המשכה של הקודמת

לא הרבה השתנה, שנה של ישיבה על הגדר, מנסים להבין ולבחון אנא וכיצד… כנראה שבשנים כאלו אנו נצמדים למוכר, מתערשים לנו, מחבקים את השגור – רק שלא יהפוך להרגל… אפליקציית ספוטיפי שלחה לי את סיכום השנה שלי אצלה ואכן כך… 2021 Wrapped מורה כי האומן המושמע ביותר שלי השנה היה לא אחר מהצימרצן, הבא אחריו King crimson… השיר המושמע הוא The Saint of Lost Causes של Justin Townes Earle אשר עזב אותנו לעולמו השנה ועוד טובים אחרים… החדש היחיד שנכנס היה Living Proof של ה"לוחמים בסמים" וכהנה וכהנה… למרות האמור אנסה לחלוק כעכים ומגדנות חדשות אשר ליטפו לי את האוזן – שוב ללא סדר וללא רציונל כזה או אחר – כאלה שנגעו, לפתו, אפשרו, פתחו פתח והסיתו פרגוד וכיסוי…

Elbow – Flying Dream 1

www.xsnoize.com/wp-content/uploads/2021/09/elbo...

חום ואמפתיה, קול שקל להתמסר אליו, שירים של חורף חמים, מרגישים את הבידוד בשירים ומצד שני את הצורך באנושיות… שום דבר לא קופץ, הכל מייצג הדרגות של עדינות וחום… הוא נשמע טוב כאלבום ואולי פחות כרצועות חתוכות… חיבוק… והוא מתרחב בכל שמיעה והאזנה.

José González – Local Valley

upload.wikimedia.org/wikipedia/en/1/11/Local_Va...

תמונתו של חוזה גונזאלז עומדת במילון תחת הערך של "פחות שווה יותר"… השקט של בין ומתחת למוסיקה שלו. אלבום שישי, ראשון מאז 2015, שוב הוקלט בביתו, עם קול וגיטרה ולא הרבה מעבר… אבל הרבה מעל ומתחת, אמרתי? דברים שבאים עם ההוויה של האיש… ?What would you do if it all came back to you הוא שואל (בשיר שכבר הוקלט באלבום שלו ושל Junip מ- 2013) בגרסה אקוסטית אשר כמו מכירה בכוחו של הטבע וביכולת היחידה של האדם להשתדל למולו… והמחשבה שלי היא ששקט מסתלסל, רוגע כזה שנוצר מקול נימוך, גיטרה שנמשכת לרקיע כמו חוט שמגשש דרכו, יוצאים רק מאדם שרוקד על פני תהום… וגם כי השיר El Invento מטה תמיד העלה חיוך על פניה של החצי המועדף שלי…

Otto A. Totland – Companion

שלישי בטרילוגיה של הנורווגי האוטודידקט, שלוש יצירות אישיות – החלו ב- 2014 עם Pinô, אלבום שהגעתי אליו באיחור אבל השאיר רשמים בי, המשיכו עם The Lost מ- 2017 ומסתיימות באלבום הזה. אין לי מושג מה האיש עושה אבל המוסיקה שלו מכושפת, לחצת? נכנסת לעולם אחר, אנחת רווחה, תמונות שמתרוצצות, ריחות ואנשים, דמיונות… בדיוק לתקופה, להרהורים, ללחיצות רכות על קלידים ועל מוסיקה שנשמעת מארצות השלג אבל מאוד קרובה ללב…

Irreversible Entanglements – Open the Gates

ראשית שם אדיר ללהקה – "הסתבכויות בלתי הפיכות", שנית אחלה Vibe, כעס שמנותב החוצה – תסיסה פוסט או טרום אפוקלפטית… תקשיבו טוב ל- Rhythm Section אכן מעכז את הגוף לתוך תנועות בלתי רצוניות של ריקוד… החיבור של ג'אז למקצבי היפ-הופ רק עשה טוב לאחרון לדעתי – אחד מכמה אלבומים כאלו ששמעתי השנה – כמו זה אשר מוכרח אני לציין שאיני מתחבר כל כך למסר של "האני המדוכא והקורבני" – מאמין שלם אני באחריות אישית לפני הכל – אבל למוסיקה מאוד, לאנרגיה, לכוחניות שיכולה להיות לאבחת תוף מגואלת בבס שמונח נכון… תענוג.

Marinero – Hella Love

הספן, Jess Sylvester, באלבום ראשון – שיר אהבה לעיר הולדתו, פרידה והחלת פרק חדש בחייו. אלבום הממזג השפעות רבות של לטיני, פולק, 60יז ו-70יז ועוד אלבום שהתחיל בתור שמיעה של אולי וגדל לאט לאט באוזן… יש משהו באלבומים הללו שנותנים להם צ'אנס ללא אמונה והנה הפתעה… בכל שמיעה שמעתי עוד ועוד מוכרים כמו סרג' גינסבורג, אניו מוריקונה, אפילו קלאסי עם צלילים עכשוויים יותר, אחר צהריים של התרפקות…

Luca Nieri – Etrurian Shades

אלבום חמישי (ושני אינסטרומנטלי) של אומן שגדל וגדל אצלי לאורך השנים – סאונד יחודי יחד עם הפקה מעולה – מסיעים אותנו שוב לטיול – פסנתר, כלי מיתר, פנטזיה, קסם שיש בו חשש – לצעוד ביער מסתורי, פסע לאחר שעל – קרקורים, צווחות ופעימות לב… ואני בכלל ישוב עם אוזניות על ספה…

Rogér Fakhr – Habibi Funk 016: Fine Anyway

מדי פעם במסעי דיג עולה בחכה פנינה, כזו שמוזר שעד כה לא הציצה, הקרינה מאושרה, אבל תמיד עדיף מאוחר מאשר בכלל לא – הוצאה מחודשת ומעורפלת של שירים שהוקלטו כנראה בשנות השבעים מעבר לפינה – לבנון… סיפור הוצאת האלבום, גם הוא מעניין נמצא כאן. ההקלטה לא משהו להביא לחמותך בערב שבת, אבל עדיין מזכיר מגדנות משנות ה- 60 והשבעים כמו סיקסטו רודריגז, ניק דרייק ומשיכות מכחול של שמש ומלנכוליה – המיוחדות עבורי היא האטמוספירה של כל זה והכל רכוב על גמל מהמזרח התיכון…

Tony Joe White – Smoke from the Chimney

אלבום הפוסט מורטום של טוני, מעלה אותו באוב באמצעות הקלטות ביתיות שנמצאו בחדר השינה שלו. הבלוז של טוני הוא בלוז/קאונטרי מביצותיה המקרקרות של לואיזיאנה – בהפקתו של דן אאורבך אשר עשה ועושה פלאים לא רק עבור עצמו – האלבום הזה סיפור… הנני ישוב אי שם והצעה אקלקטית של ספוטיפי זורקת עלי את Boot Money של וויאט ומאז הכל ברור ושגור… תענוג צרוף.

Joan As Police Woman, Tony Allen, Dave Okumu – The Solution Is Restless

האלבום הכי מפתיע מבחינתי השנה – את אהבתי לטוני אלן זצ"ל רבת השנים, מאז ימי Fela העליזים, נראה לי שהבעתי כבר מעל גלי האתר, אבל את Okumu לא הכרתי והאמת היא שלא חיבבתי במיוחד את עבודתה של Joan Wasser לפני, אבל דיימון אלברמן הכיר לה את טוני אלן והם החליטו להיפגש ולהקליט יחד… אימפרוויזציות אשר שימשו לאלבום פה. בקיצור יצא אלבום מפתיע, הרבה גרוב, התיפוף של אלן, הלולאתיות של השירים – שוב אלבום שלא ציפיתי, שהפך להיות אחד מאלו שהושמעו בממברנות הכי הרבה… ואכן הפתרון הוא חסר, פתלתל וחסר מנוחה…

Henry Parker – Lammas Fair

אלבום חורפי Psych-Folk עם טעם וקצב של שנות ה- 60, 70 – שוב ניק דרייק, Fairport Convention, אנגליה הכפרית ניבטת אליך, עם זרזיפי גשם ואגלי טל על עשב ירוק מדי, כאשר אתה מטייל אנא… למרות האופטימיות והצלילים הנפתחים אל הירקרקות שבהכל יש גם איזו אפלה שכזו – ולמרות הפשטות יש שם עומק גם כלי, גם מילולי – מעין הרהור שכזה.

Rodrigo Amarante – Drama

כל יציאה של אמרנטה עבורי היא חגיגה. האלבום שלו Cavalo מ- 2014 עדיין מתנגן תכופות ומסתלסל לו… האמת שכל כך ציפיתי כבר לאלבום הזה שכאר הוא הגיע הוא אכזב קמעא, אבל עם כל שמיעה ושמיעה קרם לו עור וגידים לכדי יישות חשובה באלבומי שנה זו עבורי – אמרנטה מנגן על לא פחות מעשרה כלים שונים באלבום הזה, נע בין פוזטוגזית לאנגלית, משייט בין מקצבים שונים מסמבה ועד מוסיקת עולם – ומלודיה נשפכת כמאגר מים חיים לכל עבר…

Arooj Aftab – Vulture Prince

אלבום של כאב, אשר נצרב בשירים שקטים, מקצבים שונים, עדינות, כלי מיתר, אקוסטיקה זעירה – אלבום שגרם לי להרגיש שאנו אורחים פה, צפים אנא ואנא והרבה דברים מתגלגלים ומסתובבים באוויר מבלי שנבין או נדע… Last Night בהחלט בין חמשת השירים הנשגבים עבורי השנה…

 Raoul Vignal – Years in Marble

אחד מהאלבומים הכי מושמעים אצלי השנה, איש ואומן שלא הכרתי לפני אבל מהשמיעה הראשונה הפכנו ידידי נפש… צרפתי אשר הביא את ה- fingerpicking שלו לרמת אמנות עם קול שגורם לך תזוזה פנימית … אלבום שלישי של האיש – אשר נע בין לבין עד כדי כך שנוצר לו ז'אנר חדש בלי מאמץ, נע בין מלנכוליה לאושר, בין ניק דרייק לעיבודים חדשים יותר – זה נשמע לי כקלאסיקה – התשוקה של וגנל מורגשת לכל האורך, המלודיה והשירה כמו מלטפים והכל שוב בין לבין… אחד האלבומים היפים ששמעתי ולא רק השנה… כיף.

The War on Drugs – I Don't Live Here Anymore

The War On Drugs: I Don't Live Here Anymore (Kritik & Stream) - Musikexpress

בשנה או שנתיים אחרונות נוצר לי החיבור שכנראה קרה לאחרים לפני ללהקה הזו… אלבום נסיעות אולטימטיבי… שיר השנה שלי הוא Living Proof… לא רק המילים, הכניסה הרגישה הזו פנימה, השקט, האופק, ההרהור… והתהיה הזו של אמירה/שאלה – אולי אני הוכחה חיה? למה?

The Grid/Robert Fripp – Leviathan

The Grid / Fripp: Leviathan. Vinyl & CD. Norman Records UK

אמרתי כבר ששמעתי הרבה King Crimson ו- Fripp בכלל השנה – אבל האלבום הזה יחד עם הרכב בשם Grid שלא הכרתי נכנס עמוק… שעות של דרך, יום, לילה, והלולאות מפעמות להן – התוצאה היא רצף יפה למדי של קטעים שבהם גוונים סינטיסיים עשירים מתפרשים ונמתחים במקביל לבניין התווים הרופף של Fripp… (אגב Fripp הוציא עם עוד אב מזון אלבום עם סגנון דומה – מפעם אף הוא).

Adam Wakeman – A Handful of Memories

אלבום "קלאסי" ראשון ל- Wakeman מאז 1996 – אישי ומינימליסטי – רצועות שכמו מספרות מעשיה אישית, משפחתית – חשוף… מאדם שניגן עם אוזי, בלאק סבת', טרוויס ועוד שלל להקות רוק, רוק מתקדם ומטאל – זוהי הפתעה ואני מוכרח לומר, ערבה עד מאוד לאוזן – אלבום שכמו מתחיל ונגמר באותה נקודה ולא הרגשת… כנראה שתקופת ה- COVID קרעה שם משהו (אולי מיתר), אך קריעה שכמו הוציאה נפש לחפשי – הופעמתי והנני עדיין…

Black Country, New Road – For the First time

הופתעתי, מעצמי, מה לי ולפאנק או פוסט פאנק, מה לי ולז'אנר הכעוס הזה – אבל זה היה אחד האלבומים שהתנגנו לי בלי הפסקה, הלוך ועבור… האמת, יצירת מופת – החיבור של מוסיקה בלתי מתפשרת, מדויקת, עם הצינורות הצווחניים האלה, עם הדיאלקט האנגלי והסיפורת והנה לכם אלבום סוחף – אנרגיה אכזרית ומטען נפץ שמתפוצץ ונדרך מחדש… הנה להקה שצריך לראות לייב…

Pino Palladino, Blake Mills – Notes with Attachments

www.jazzmessengers.com/51457-large_default/note...

תענוג צרוף… אלבום אינסטרומנטלי חמקמק, עדין עם קשה בצדדים, השירים מבוססים על שינויי אקורדים חוזרים בהשראת פאנק, מוזיקה מערב אפריקאית וקובנית, אך העיבודים המשתנים ללא הרף מאתגרים את האוזן, מפתיעים אותך, תופסים ומשחררים… אז פאלדינו הוא נגן בס "משנה" (כזה של מאחורי הקלעים אבל שמחזיק את הכל) כבר ארבעה עשורים והוא חבר למילס, מפיק שאף הוא אינו קוטל קנים והנה אלבום של שיתוף עם צלילים ששיחקו בי כבובת חוטים…

Floating Points, Pharoah Sanders & The London Symphony Orchestra – Promises

Floating Points / Pharoah Sanders / The London Symphony Orchestra: Promises  Album Review | Pitchfork

סם שפרד, הלו הוא Floating Points הפך מזמן אחד שקורע לי בנימים, חבר לאב מזון בן 81, אחד מה-SAX החשובים ולסימפוניה קלאסית של לונדון, הם ערבבו, כנראה ללא מאמץ רב, רקחו ונסכו נס… אני חושב שכל מילה מיותרת – הרשמים שהדבר הזה השאיר בי שמורים עם המערכת… פשוט לשים על האוזן מהתחלה עד הסוף…

והנה תמה לה עוד אחת… הרבה שינויים בעתיד… נראה מה ואיך יתלווה לאפרכסת בזו הבאה…

שאו שלום… האא והנה רשימת ספוטיפיי של רשמי מהשנה, עם הרבה מהשובבים מעלה ועוד – תהנו

מחשבה אחת על “2021 סוף שנה, המשכה של הקודמת

  1. פינגבק: סיכומי שנה נבחרים 2021 | אנטנות השמיימה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s